צמחי מרפא

צמחי מרפא הם צמחי ממינים שונים אשר נמצאו יעילים לריפוי ומניעה של מחלות שונות ולשיפור אורח חיי האדם. צמחי מרפא משמשים את האדם עוד מימי קדם ועדויות לשימוש זה נמצא במקומות רבים ומרתקים (מצרים הקדומה, מסופוטמיה, יוון העתיקה, תקופת המקרא ועוד). מחקרים רבים נערכים בעשורים האחרונים למציאת הבסיס המדעי שיסביר את יעילותם ודרך פעולתם של צמחי מרפא.

 

 

רפואת הצמחים בעבר 

רפואת הצמחים היא הרפואה העתיקה ביותר. היא התפתחה בתרבויות שונות באופן בלתי תלוי. בכל ארץ או אזור מגורים התפתחה רפואה, כשהתרופות נלקחו בעיקר מהצמחים המקומיים. הצמחים הגיעו לכדור הארץ לפני האדם. הם נבראו כבר ביום השלישי לבריאת העולם. אדם הראשון הגיע לעולם שכבר היו בו “עשב זורע זרע, עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע” (בראשית א, כ”ט). הוא מקבל את הצמחים כמזון עבורו, ועבור כל בעלי החיים. כדור הארץ היה מכוסה ביערות, ובצמחיה מסוגים שונים, ובני האדם למדו להעריך את סגולות המרפא של הצמחים, ולהשתמש בהם כדי לשמור על בריאותם וכדי לטפל בחוליים ומכאוביהם. הם השתמשו במה שהיה זמין להם, זול ומתאים לשימוש מיידי. דרכי ההכנה של הצמחים היו פשוטים וביתייים. הדרך הפשוטה ביותר היתה החליטה או המירתח. קטפו את הצמחים בעונה המתאימה, ייבשו אותם, טחנו בריחיים של אבן או כתשו אותם ושמרו עד לעונה הבאה.

במשך הזמן הופיעו ” הרקחים, הבשמים והפטמים” שתפקידם היה להכין תרופות, משחות, בשמים ומוצרי קוסמטיקה. הופיעו הרוכלים שהסתובבו עם מרכולתם בעיירות ובכפרים, והופיעו המומחים שאספו את הידע שהסתובב וכתבו אותו על פפירוסים, אבני רחוב, עלי דקל ונייר. ספרים העוסקים בצמחי מרפא, ובפילוסופיה שעומדת מאחורי השימוש בהם, היו בין הראשונים שנכתבו על ידי האדם. עדויות בכתב לשיטות רפואה המתבססות בעיקר על שימוש בצמחים נשארו ברפואה הסינית, ברפואת האויר-ודה בהודו וברפואת הסידהא בחבל טאמיל נאדו שבדרום הודו. במקומות אלו נשארו ספרים שנכתבו לפני 5000 שנה, בהם מפורטים מאות צמחים ואלפי תכשירים. הידע עבר בכל התרבויות בכתב ובעל פה. הוא הועבר ממורה לתלמיד, ומהאם לבני המשפחה. בתי ספר לרפואה נפתחו במצרים ובאירופה כבר לפני אלפי שנה. לימוד צמחי המרפא היה נושא מרכזי , ביחד עם לימודי גוף האדם. במזרח אסיה, כמו גם אצל האינדיאנים של צפון ודרום אמריקה לא היו בתי ספר מסודרים ללימוד רפואה, והלימוד היה אישי. כשהוקמו, בעשרות השנים האחרונות, בתי ספר ללימוד רפואת האיור-ודה, הסידהא והיונאני, הרפואה הסינית והטיבטית, השתדלו ללמד בהם ברוח המסורת. כחלק מתוכנית הלימודים לומדים לזהות את צמחי המרפא בשדה ובמעבדה, להכיר את תכונותיהם, את פעילותם הפיזיולוגית, ואת השיטות השונות להכנת מיצויים ותכשירים. קבלנו לידינו אוצר, ידע שנאסף במשך אלפי שנים מתרבויות שונות על פני כל כדור הארץ. יש להניח שהרבה הלך לאיבוד בדרך, בעיקר בתרבויות שלא היתה להם שפה כתובה. כל שאמאן שנפטר משול לספריה ענקית שנשרפה. חובתינו להתאים את הידע הזה לדורינו, ולהעביר אותו הלאה לדורות הבאים.

רפואת צמחי מרפא בימיינו

מדע הכימיה שהתפתח ב-200 השנים האחרונות לא רק שאינו סותר את הידע העתיק, אלא להיפך, מוכיח עד כמה גדולה היתה חוכמתם של קדמונינו, ועד כמה רב היה הידע שלהם. הם אמנם התנסחו במילים שונות, הגיעו לידע בדרכים אמפיריות ולא על ידי מחקר מאורגן ומסודר, אבל הם הגיעו למסקנות הנכונות, וידעו איך להשתמש בחוכמתם. עבודה עצומה נעשית ב-30 השנים האחרונות כדי להתאים את הפיטותירפיה לדרך הלימוד והחשיבה של המאה ה-21. הישן והחדש נפגשים. רותמים את המדע החדיש ביותר כדי ללמוד ולהבין את הידע הקדום ביותר. המחקרים נעשים בכמה ארצות המובילות את נושא צמחי מרפא בעולם. גרמניה בראש, ארצות הברית, אנגליה, ארצות סקנדינביה, יפן ועוד. תוצאות המחקרים מתפרסמות בעתונות הבינלאומית ובסדרה של מונוגרפים, כשכל מונוגרף מסכם את המחקרים שנעשו על צמח אחד. התפרסמו עד היום מאות מונוגרפים על ידי האיגוד האירופאי – ESCOP , על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי- WHO, הפרמקופאה של ארצות הברית ו- Commission E הגרמני. המחקר בישראל בתחום צמחי מרפא מצומצם ביותר. רוב צמחי ארץ ישראל לא נחקרו כלל, למרות שיש מסורת ארוכה של שימוש בצמחי הארץ. חלק מצמחי ארצנו מוזכרים בכתבים מצריים עתיקים, יש כאלה המוזכרים בכתבים היווניים והרומיים ויש המופיעים במשנה ובתלמוד. ידע רב על השימוש הרפואי בצמחיית הארץ מצוי עדיין באוכלוסיה הערבית, אצל הבדוים, הדרוזים וקבוצות אתניות אחרות. הם ממשיכים ללקט צמחים ולהשתמש בהם למאכל, תיבול ורפואה. מכיוון שלא נעשו מחקרים קליניים ואחרים על צמחי ארצנו, בחרו בינתיים לוותר עליהם. מייבאים לארץ צמחים מארצות אחרות, ומגדלים צמחים שפעילותם נחקרה והוכחה. צמחי הארץ, שהסתגלו לתנאי האקלים, שאינם דורשים כמויות גדולות של מים כדי לצמוח, ושהגידול שלהם הוא הקל והטבעי ביותר, מחכים לגואל.

כיצד פועלים צמחי מרפא?

המחשבה המערבית האנליטית רואה בצמח מעבדה משוכללת ביותר. הצמח, שמנצל את אנרגית השמש באופן ישיר, מייצר אין ספור מרכיבים. הצמח מייצר את כל המרכיבים לתועלתו. הוא מייצר אותם מפני שהוא זקוק להם. חלק מהמרכיבים משמשים עבורו מקור אנרגיה, אחרים הם אנזימים שונים הדרושים לקיום התהליכים הכימיים והפיזיולוגיים השונים, ומרכיבים רבים מהווים את ההגנה של הצמח, ומאפשרים לו לשרוד בעולם של מיקרואורגניזמים ובעלי חיים הרואים בו מזון. כדי להבין כיצד פועל הצמח, אנו מפרקים אותו למרכיביו השונים, מבודדים ומנקים אותם, ומנסים להבין כיצד הם פועלים, מה הסיכון שבשימוש בהם, רעילותם, מה המינון הדרוש ומה היא דרך השימוש הטובה ביותר. מצויים בצמח קבוצות של חומרי טבע שונים, כגון, פלבנואידים, קומרינים, חומצות שונות, טרפנים, ספונינים, אלקלואידים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד, והם אחראים לפעילות הפיזיולוגית של הצמח. הם משפיעים על מערכות שונות בגופנו, ופועלים לפי מנגנונים שונים. המחקרים הרבים הנערכים בימינו תורמים להבנת מנגנון הפעולה של כל אחד מהמרכיבים, ושל הצמח השלם. מחקרים קליניים נערכים בחיות מעבדה ובבני אדם. המחקרים משוכללים יותר מאשר בעבר, ונעשים רובם בשיטת הסמיות הכפולה. כך מתקרבים לפיטותירפיה הרציונלית, זאת שיודעת להסביר את השפעותיו החיוביות והשליליות של צמחי מרפא, ואת המנגנונים לפיהם הצמחים פועלים.

צמחי מרפא לטיפול בתחלואות שונות

צמחי מרפא המגבירים זרימה בכלי הדם:

ישנם צמחים המגבירים זרימת דם בורידים ואחרים המגבירים את הזרימה בעורקים. צמחים נוגדי עוויתות , מסייעים להרחבת כלי דם ומורידים את לחץ הדם. צמחים המגבירים את זרימת הדם בכלי הדם הקורונריים מונעים אנגינה פקטוריס או שהם מסייעים לטפל במחלה.

צמחי מרפא מכייחים:

הופכים את הליחה לנוזלית ומגבירים את זרימתה החוצה. הם ממריצים ניקוי של דרכי הנשימה, וניתן להעזר בהם במחלות של דרכי הנשימה העליונים. 

צמחי מרפא המסייעים לעיכול:

צמחים מרים מגבירים הפרשה של מיצי עיכול מהקיבה ומהלבלב. הם ממריצים את העיכול, ומונעים עייפות ותחושה של כובד לאחר הארוחה. צמחים המכילים סיבים או מרכיבים ריריים, מעכבים ספיגה מהירה מהמעי הדק אל הדם, ומונעים עליה ברמת כולסטרול, שומנים וסוכר. הסיבים משמשים מזון לחידקי המעי הגס, שמתרבים ומייצרים אווירה חומצית המעכבת גידול של חידקים פתוגניים.

צמחי מרפא אדפטוגנים:

אלה הם צמחים שמומלץ להעזר בהם בתקופות של עייפות וירידה באנרגיה, בתקופות של לחץ ועומס מרובים, או כדי להשתקם אחרי מחלה, תאונה או טיפולים קשים שעברנו. הם מעודדים, מחזקים, מגבירים את העמידות במצבי לחץ, את כושר הריכוז והלימוד. הם משפרים את ההרגשה הכללית ואת איכות החיים. צמחי מרפא משככי כאב: ניתן להעזר בהם בשימוש פנימי וחיצוני במקרים של כאבים חריפים או כרוניים. הם פועלים לפי מנגנונים שונים, ומתאימים לטיפול בעוצמות שונות של כאב. צמחים המרגיעים את מערכת העצבים המרכזית: נוכל להעזר בהם במקרים של הפרעות בשינה, מתח, חרדה, דאגנות, אי שקט, עצבנות והיסטריה. אימונוסטימולנטים: אלה הם צמחים הפועלים על מרכיבים שונים של מערכת החיסון. הם מעוררים לפעולה את תאי ההרג הטבעיים, המקרופאגים, ניוטרופילים ולימפוציטים. נעזרים בהם בתקופות של כשל חיסוני, כאשר מערכת החיסון אינה מתפקדת באופן תקין. צמחים דיורטיים: מגבירים את הניקוי דרך הכליות. נעזרים בהם במקרים של בצקות, אבנים או זיהומים בדרכי השתן. צמחים משלשלים: ניתן להעזר בהם במקרים של עצירות. ישנם משלשלים חזקים ומתונים, ועל ידי שילוב ביניהם ניתן להגיע לתערובת המתאימה לשימוש ממושך. צמחי מרפא פיטוהורמונים: צמחים המכילים מרכיבים ההופכים אחרי מטבוליזם לדמויי אסטרוגן. משתמשים בהם לטיפול בבעיות של מחזור חודשי, במקרים של אי פוריות, וכן כמחליפי הורמונים בגיל המעבר. הם מונעים תופעות בלתי נעימות של גיל המעבר, מסייעים למניעת איבוד צפיפות העצם, ולמניעת עליה בשיעור התקפי לב אחרי גיל הפוריות. הטיפול באמצעות צמחי מרפא הוא טיפול משולב. המטפל נותן תערובת של צמחים, שניתן לקחת אותה בצורות שונות: חליטה, מירתח, טינקטורה, מיצוי נוזלי, אבקות או קפסולות. עדיף להשתמש בתערובות המכילות 5-7 צמחים ולא בצמח בודד. כמה שתהיה התערובת יעילה, היא תהווה רק חלק מהטיפול. המטפל צריך להדריך את המטופל לגבי התזונה המתאימה לו, מוצרי מזון שעלולים להזיק לו ועליו לוותר עליהם, ולהחזיר אותו בהדרגה לאיזון פנימי ולהרמוניה עם הסובב אותו. המונח הלטיני דוקטור, משמעותו, בין השאר, מורה, וזה אמנם היחס למטפל ברפואות מסורתיות. הוא צריך להדריך לאורח חיים של בריאות, ולא רק לטפל במחלה. המטפל צריך לרכוש את אמון המטופל, ולגרום לו לרצות להיות בריא. גישה זו היתה קיימת ברפואה המסורתית בכל התרבויות. היפוקרטס, שחי במאה הרביעית לפני הספירה, מציין שיותר חשוב להכיר את האדם החולה מאשר להכיר את המחלה שיש למטופל. זוהי גישה הוליסטית המחייבת טיפול אישי לפי אבחון מדוקדק, והתייחסות למטופל כאל אדם. רופאי המשפחה מלאו תפקידים רבים בקהילה. היו פונים אליהם בבקשת עצה בכל תחומי החיים, ומשתפים אותם באבל ובשמחות. הנהירה אחר הרפואה המשלימה נובעת בין השאר מגעגועים ליחס אישי ולמטפל שהוא מדריך ומורה.