עצירות

 

אחד הגורמים העיקריים לעצירות הוא תזונה לקויה ואורח חיים חסר פעילות גופנית.

עצירות כרונית היא תופעה שכיחה מאד בחברה המערבית. תרופות נגד עצירות, ביחד עם תרופות לכאב ראש, תופשות מקום ראשון בעולם בהיקף הייצור והמכירות שלהם.

טיפול בעצירות כרונית צריך לכלול שינויים בתזונה, שתיית כמה כוסות מים ביום ופעילות גופנית.

 

טיפול בעצירות באמצעות צמחי מרפא

צמחים נגד עצירות פועלים לפי מנגנונים שונים:

 הגדלת נפח הצואה

 

מזון מרוכז עם נפח קטן אינו ממלא את המעי הגס, ואינו מכריח אותו להתרוקן. אכילת מזון מרוכז באופן קבוע עלולה לגרום לעצירות כרונית.

צמחים המכילים סיבים או מרכיבים ריריים תופחים בדרכי העיכול. נוכחות כמות מספיקה של סיבים במזון מונעת עצירות. הסיבים מורכבים בדרך כלל מפחמימות שאינן מתפרקות על ידי אנזימים ואינן נעכלות. הסיבים מגיעים אל המעי הגס כשם שנכנסו, סופחים מים מדרכי העיכול ותופחים. כאשר משתמשים בצמחים כאלה יש להרבות בשתיית מים, כדי למנוע חסימה בצנור העיכול. הסיבים עוברים פירוק מלא או חלקי על ידי החידקים המצויים במעי הגס. פקטין, לדוגמא, עובר פרוק מלא, בעוד שסובין של חיטה עובר פרוק חלקי.

מרכיבים מוצילגניים (ריריים) דומים לסיבים בכך שאינם נעכלים, הם בעלי כושר לספוח מים ולתפוח, אך אינם מתפרקים או שהם מתפרקים מעט מאד במעי הגס. הם אינם שכיחים במזון, ומקבלים אותם בדרך כלל מצמחים או מתכשירים שמכינים מהם.

מרכיבים המגדילים את נפח הצואה משפיעים על זמן השהות במעי הגס. ככל שהצואה כבדה יותר מתקצר זמן שהותה במעי הגס.

בנוסף, משפיעים הסיבים והמרכיבים הריריים על הפלורה הטבעית של המעי הגס. בדקו ומצאו שהחידקים מהווים למעלה מ- 50% מהמשקל היבש של הצואה. הסיבים שאינם נעכלים, מגיעים למעי הגס ומשמשים קרקע מזון לחידקים שמתרבים, ומגדילים את משקל הצואה.

צמחים הפועלים לפי מנגנון של הגדלת נפח, נחשבים לבטוחים לשימוש, ומתאימים לטיפול בעצירות כרונית.

 

סיבים תזונתיים

ההגדרה של הסיבים התזונתיים היא רחבה, וכוללת את מרכיבי דופן התא הצמחי, ואת שאריות המזון שגופנו אינו יכל לעכל.

הרכב דופן התא שונה אצל צמחים שונים. באופן כללי, החומר היבש של דופן תא צמחי כולל: 35% סיבים בלתי מסיסים במים, 45% סיבים מסיסים במים, 17% סיבים שונים, בעיקר ליגנין, 3% חלבונים ו-2% אפר.

  • סיבים בלתי מסיסים

הדוגמא הטובה ביותר לסיבים בלתי מסיסים במים המהווים חלק ממזוננו, היא סובין של חיטה, שהוא עשיר בצלולוז –תאית.

הצלולוז הוא המרכיב העיקרי בדופן התא של רוב הצמחים. הוא מצוי בתאים צעירים ובוגרים כאחד. הצלולוז הוא הפוליסכריד הנפוץ ביותר בטבע.

צלולוז טהור מצוי בסיבי הפשתן ובזרעי הכותנה. שניהם משמשים להכנת אריגים מאז אלפי שנים.

הצלולוז הוא פולימר בצורת שרשרת בלתי מסועפת של יחידות 1,4-beta-D-glucose. כל שרשרת בנויה מ- 100 עד 200 יחידות. המשקל המולקולרי בערך 1.000.000.

  • Cellulose

קשר בטא יוצר זוויות של 180 מעלות בין טבעות הגלוקוז, וכתוצאה מכך נוצרות שרשרות ישרות המתאימות ליצירת מבנים חוטיים ארוכים. השרשרות מתארגנות בדופן התא כשהן מקבילות זו לזו, וקשורות בקשר מימני. נוצרים חוטים קשיחים ויציבים הנקראים מיקרופיברילות.

צלולוז אינו מסיס היטב במים, אבל מסוגל לספוח מים ולתפוח. בכך מוסברת פעילותו כמוסיף נפח ומשקל לצואה ומעודד את פעילות המעיים.

מערכת העיכול של האדם אינה יכולה לעכל צלולוז, מחוסר אנזימים המפרקים פוליסכרידים הקשורים זה לזה בקשר בטא. הוא מגיע בלתי מפורק אל המעי הגס, ושם עובר פירוק חלקי על ידי הפלורה הטבעית של המעי. בתהליך זה מתפרקים עד 50% מהצלולוז, ונוצרות חומצות שומניות בעלות שרשרות קצרות. חשיבותן של חומצות אלה בשמירה על pH חומצי המונע התרבות של מיקוראורגניזמים אלימים.

  • סיבים מסיסים במים

המיצלולוז- hemicellulose

המיצלולוז הוא שם כולל לפוליסכרידים שניתן למצות מדופן התא על ידי בסיסים מהולים במים. הם אינם מסיסים בחומצות חלשות.

ההמיצלולוז הנפוץ ביותר הוא xylan, הבנוי מיחידות של xylose. Xylans מצויים בטבע בשרשרות ישרות או מסועפות. תרכובות אחרות של המיצלולוז הן mannans הבנויים מיחידות של mannose , ו- arabans שהם פולימר של arabinose.

הפעילות הפיזיולוגית של ההמיצלולוז דומה לזו של הצלולוז, אבל יעילה יותר. המיצלולוז סופח מים, מגדיל את נפח ומשקל הצואה, מעודד את תנועות המעי, קושר חומצות מרה, ומהווה מקור לחומצות שומניות בעלות שרשרות קצרות. בנוסף, גורמת תפיחת הצלולוז במים לעיכוב בספיגת הסוכר והכולסטרול, ולשמירה על רמה תקינה של מרכיבים אלו בדם.

סובין של שבולת שועל עשיר במיוחד בהמיצלולוז.

 

צמחים מגדילי נפח המשמשים כמשלשלים

 

Linum usitatissimum פשתן זרעים

Plantago spp. מיני לחך זרעים

Chyamopsis tetragonobulus Guar gum

Seaweeds אצות ים גוף האצה

סובין של חיטה ושבולת שועל

סובין של חיטה

השימוש בסובין של חיטה נעשה נפוץ רק בשנים האחרונות, יחד עם גל מזון הבריאות.

תעשיית המזון הרגילה את הציבור להשתמש בקמח לבן המתקבל מדגנים שהוסרו מהם כל הקליפות החיצוניות. הקמח הלבן הוא עדין וקל לעיכול, אבל הוא דל מבחינת המרכיבים הפעילים שבו, ומכיל בעיקר עמילן. הוא דל בסיבים ואינו מסייע לפעילות של מערכת העיכול. אחת התוצאות היא עצירות, שעלולה להפוך כבר בגיל צעיר לכרונית. כפתרון מציעים לציבור לצרוך בנפרד את הסובין שמפרידים מגרעיני החיטה.

הסובין מכיל את קליפות הזרע ואת המעטפות. הוא מתקבל כתוצר לואי בזמן הכנת קמח חיטה לבן. הסובין מכיל 10% מים, 15% חלבון, 5% שומן, 12% עמילן, 21% צלולוזה, 22% המיצלולוזה, 8% ליגנין ו- 7% ויטמינים ומינרלים.

החלבון מכיל גלוטן, ולכן סובין של חיטה אסור לחולי צליאק הרגישים לגלוטן.

סובין של חיטה אינו נמס במים, והסיבים המצויים בו (צלולוזה, המיצלולוזה ולגנין) אינם נעכלים. הוא מגיע למעי הגס, סופח מים ופועל כמגדיל נפח, ובכך מונע עצירות. בנוסף, חידקי המעי הגס משתמשים בסובין כבקרקע מזון, מתרבים, ומגדילים את נפח ומשקל הצואה.

המינון המומלץ הוא 10-15 ג' ליום. חשוב לשתות כוס גדולה של מים כשלוקחים סובין, כדי למנוע חסימות של המעי.

סובין של שבולת שועל מכיל ריכוז גבוה יותר של המיצלולוזה, שנמס במים. ניתן להשתמש בו לאותן מטרות, שיפור העיכול ומניעת עצירות, ובנוסף, להורדת רמת כולסטרול בדם.

כאשר משתמשים באופן קבוע בדגנים מלאים שלא עברו תהליך של קילוף, אין צורך להשתמש בסובין כתוספת מזון.

 

 המרצה וייצור של מיצי מרה

מיצי המרה מגיעים דרך צנור המרה אל התריסריון, ויוצרים אמולסיה עם השומנים שבמזון. מיצי המרה אינם מכילים אנזימים, ואינן מפרקים את השומנים. הם מאפשרים לליפאזות, שהם אנזימים מפרקי שומנים, לפעול על האמולסיה ולפרק את השומנים. פעילותם חשובה מאד, כי עיכול השומנים קשה ואיטי. אי ספיקה של מיצי מרה עלולה לגרום לעיכול בלתי יעיל של השומנים, וכתוצאה מכך של המזון כולו. הביטוי יכל להיות עייפות וכובד אחרי הארוחה, התנפחות של הבטן, גזים, עצירות.

צמחים הממריצים ייצור וזרימה של מיצי מרה, יסייעו לשיפור העיכול ולמניעת עצירות. הם אינם נחשבים למשלשלים אלא לממריצים של העיכול.

 

צמחים מומלצים להגברת הפרשה של מיצי מרה:

 

Berberis vulgaris ברברית מצויה, קליפת הגזע והשורש

Chelone glabra נוף הצמח

Peumus boldo בולדו, נוף הצמח

Taraxacum officinale שינן רפואי, שורש

Cynara scolymus קנרס תרבותי, עלים

Gentiana lutea גנציאנה, שורש וקני שורש

Centarium erythrea דרדר סוככי, נוף הצמח בפריחה

Fumaria officinalis עשנן רפואי, נוף הצמח

 

תערובת מומלצת לטיפול בעצירות Ed Smith.

 

Taraxacum officinale 20% שינן רפואי, שורש

Berberis aquifolium 20% ערטנית, שורש

Silybum marianum 20% גדילן מצוי, זרעים

Cynara scolymus 16% קנרס תרבותי עלים

Beta vulgaris 16% סלק עלים

Foeniculum vulgare 8% שומר פשוט פירות

 

המינון: 20-40 טיפות לאחר כל ארוחה.

 

צמחים משלשלים המכילים anthranoids.

השפעתם המשלשת של צמחים אלה נובעת מכך שהם מכילים חומר כימי מוגדר, השייך לקבוצת ה-anthranoid. יעילותם כמשלשלים נקבעת על פי ריכוז המרכיב הפעיל בצמח, אופן הקשירה שלו וסוג ה- anthranoid. הם פועלים באופן ישיר על רירית המעי הגס לפי כמה מנגנונים:

  • המרצה של קולטנים על פני הרירית של המעי הגס גורמת להגברת התנועה הפריסטלטית, להקטנת הספיגה של מים ואלקטרוליטים מהמעי, ולקדיצור זמן השהייה של הצואה במעי.
  •  חסימה של האנזים sodium- potassium –ATPase שעל פני האפיתל של רירית המעי הגס, כתוצאה מכך חל עיכוב בספיגת נתרן ומים מן המעי הגס.

העליה בנפח הנוזלים במעי הגס והמרצת התנועה הפריסטלטית גורמת להתרוקנות מהירה של המעי, בדרך כלל תוך 6-12 שעות.

Anthranoids הקשורים לסוכרים אינם פעילים. הם עוברים את צנור העיכול ומגיעים למעי הגס ללא שינוי.

במעי הגס הם עוברים שינוי מטבולי על ידי חידקי המעי, ומשתחררים מהם anthrones חופשיים פעילים.

רוב המטבוליטים מופרשים בצואה, חלקם מגיעים אל השתן, ונותנים לו צבע צהוב כהה עד אדום.

אצל נשים מיניקות חודרים מטבוליטים אלה לחלב, אבל כנראה שהריכוז שלהם נמוך מאד, והם אינם גורמים לשלשול אצל תינוקות.

שימוש במרכיבים אלה עלול לגרום לכאבי בטן, גזים והתכווצויות . רצוי להוסיף צמחים קרמינטיבים ונוגדי עוויתות ביחד עם צמחים המכילים anthranoids כגון, ג'ינג'ר, מליסה רפואית, קמומיל, מנתה חריפה, שומר .

שימוש ממושך בצמחים המכילים anthranoids עלול לגרום לאיבוד של נוזלים ואלקטרוליטים.

אין סכנה בהם אם משתמשים בהם במינונים קטנים ולסרוגין.

השימוש בהם אינו מומלץ בתקופת ההריון וההנקה, וכן במקרים של חסימות במעי.

 

צמחים המכילים anthranoids.

 

Rheum officinalis ריבס רפואי, שורש

Rhamnus pursiana- cascara sagrada אשחר, קליפת גזע

Rhamnus frangula – Frangula אשחר, קליפת גזע

Rhamnus catharica אשחר, קליפת גזע

Cassia senna כסיה סנה, עלים ופירות

Aloevera אלויורה, עלים

 

פורמולה מומלצת לטיפול בעצירות לפי הפרמקופיאה הגרמנית.

 

Cassia senna 60% כסיה סנה, עלים

Foeniculum vulgaris 10% שומר פשוט, זרעים

Matricaria recutita 10% קמומיל, פרחים

Mentha piperita 20% מנתה חריפה נוף הצמח

 

מינון: 1-2 כפיות לכוס, לחלוט במשך 10ד', לשתות כוס אחת בערב.

 

המרכיב העיקרי של הפורמולה הוא ה- Senna המכיל anthranoids ונחשב למשלשל חזק. הצמחים האחרים הם קרמינטיבים, משככי כאב ונוגדי עוויתות.

 

שמן קיק

שמן קיק מופק בכבישה קרה מזרעים של קיקיון מצוי, Ricinus communis ממשפחת החלבלוביים, Euphorbiaceae. חשוב להקפיד על כבישה קרה, כי בחימום מתמצה החלבון הרעיל ricin.

שמן קיק שונה משמנים אחרים המורכבים מטריגליצרידים הכוללים חומצות שומניות שונות. הוא מכיל עד 80% triricinolein, המורכב מגליצרול ו- ricinoleic acid. חומצה זו, או המלח הנתרני הנוצר ממנה, הם המרכיבים המשלשלים של השמן.

שמן קיק מתפרק במערכת העיכול על ידי אנזימים מפרקי שומנים, ליפאזות, וכך הוא פועל כמשלשל חזק במעי הדק ובמעי הגס.

מינון: 5-10 ג' שהם 1-2 כפיות לאדם מבוגר.

הזמן הדרוש לפעילות הוא בערך 8 שעות. במקרה הצורך ניתן לקבל פעילות מהירה יותר על ידי הגדלת המינון עד 30 ג'.

פעילות השמן יעילה יותר אם לוקחים אותו על קיבה ריקה.

 

התוויות נגד: שמן קיק ממריץ את זרימת מיצי המרה. יש להמנע מלהשתמש בו במקרים של חסימות בצינור המרה, ובמקרים של הפרעות בכיס המרה.

 

ספרות.

 

Castor oil. In: Schulz V. Hansell R. Tyler VE. Rational Phytotherapy. A Physician’

Guide to Herbal Medicine. Springer- Verlag, Berlin, 1998.