מערכת השתן

מערכת השתן והכליות היא מערכת בגוף האדם המשמשת לסינון של חומרי פסולת וחומרים מזיקים המצויים בדם, והפרשתם אל מחוץ לגוף באמצעות מערכת צינורות ואיברים שונים ובהם שלפוחית השתן. בנוסף, מסייעת המערכת לשמירה על ריכוזי מלחים ונוזלים קבועים בגוף, וכן מסייעת להיפטר מחומרים עודפים שונים המצויים בדם.

השתן מורכב ממים, מחומרי פירוק ומחומרי מזון מיותרים. הפרשת השתן מסייעת, בנוסף, לוויסות כמות הנוזלים בגוף. במקרה של עודפי מים, מוגברת הפרשת השתן, ובמקרה של יובש, הופך השתן למרוכז מאוד, כדי למנוע איבוד מים. בנוסף, מופרשים בשתן עודפי מלחים או חומרי מזון המצטברים בגוף. לדוגמה, כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות מהרמה הנורמאלית, מופרשים עודפי הסוכר דרך השתן. תופעה זו נפוצה אצל חולי סוכרת. בדיקת הרכבו של השתן יכולה, אם כן, לתת תמונת מצב כללית על מצבו של האדם, ולהצביע על ליקויים ומחלות שונות.

 

הכליות

הכליות נמצאות בצידו האחורי של הגוף, ואורכן אצל אדם בוגר כ-10 סנטימטרים. הכליות משמשות לויסות המלחים והנוזלים בגוף, ולסינון הדם מחומרי פסולת וחומרים מזיקים, ובעיקר פסולת חנקנית הנוצרת בגוף בתהליכי פירוק החלבונים ופסולת הנוצרת כתוצאה מתהליכי הנשימה התאית. הפסולת מופרשת דרך השתן אל מחוץ לגוף.

לאדם זוג כליות, שמהן מופרש שתן הנאסף בשלפוחית השתן. חשיבותה של הכליה אינה רק בסינון הדם – ההורמונים המופרשים ממנה מבקרים את לחץ הדם וגידול העצמות (יתרת הכליה). כלי הדם מזרימים דם מועשר בחומרי פסולת שהצטברו מאיברי הגוף השונים, אל הכליה, דרך עורקי הכליה. בתוך הכליה מתקיים תהליך מורכב של סינון, במהלכו נספגים חומרי הפסולת בשורה של תהליכים כימיים, ביולוגיים ופיזיולוגיים. היחידה התפקודית המרכזית המשמשת לסינון הדם בכליה היא הנפרון, או בשמו העברי כליון.

עורק הכליה מתפצל לעורקיקים זעירים, הנכנסים אל תוך פקעת של נימי דם זעירים (גלומרולוס) המוקפים בשקיק בעל קרום חדיר למחצה – קופסית באומן. הדם זורם בתוך פקעת הנימים, וחומרי הפסולת עוברים בנוזל מרוכז מן הדם, דרך הקרומית, אל תוך הקופסית ומשם למערכת של צינורות (האבובית) המסננת אותו. נוזל זה נקרא תסנין.

האבובית מורכבת משלושה חלקים עיקריים – האבובית העולה, הדורת (לולאת) הנלה, והאבובית היורדת. בכל אחד מהחלקים מתקיים תהליך סינון אחר של נוזלים ומלחים. בבעלי חיים מדבריים, לדוגמה, ניתן למצוא שהדורת הנלה ארוכה באופן משמעותי, משום שתפקידה לסנן את המלחים מן המים והיא מסייעת למניעת איבוד מים בשתן ויוצרת שתן מרוכז מאוד. האבובית מוקפת בסבך של נימי דם זעירים, דרכם מתבצעים תהליך העברה של חומרים מהדם אל האבובית, ולהפך. באבובית הופכים חומרי הפסולת (התסנין) לשתן, המוזרם ממנה, דרך השופכנים, אל כיס השתן. הדם המטוהר עובר מהנימים אל ורידוני הכליה, ומשם לווריד הכליה המחזיר אותו אל הגוף.

 

מערכת השתן וההפרשה

השתן מועבר מהכליה, דרך האבובית והשופכנים, ומצטבר בשלפוחית (כיס) השתן. זהו איבר גמיש ביותר, שצורתו כשק עשוי משריר, והוא מסוגל להכיל כ-400 סמ"ק של נוזלים, מבלי שיעלה הלחץ בתוכו. ככל שעולה הלחץ בשלפוחית השתן, נוצרת תחושה של "מלאוּת" ונוצר דחף להטיל שתן.

 

שלפוחית השתן צוברת את הנוזלים בתוכה, והיא מאפשרת לבעל החיים להפריש אותם בזמן הנוח לו בתהליך רצוני. בכניסה לשלפוחית ישנו שריר הרפוי בדרך כלל, והוא מאפשר לנוזלים להיכנס פנימה ולהצטבר בפנים. מצידה השני ישנו שריר הנמצא במצב מכווץ רוב הזמן, והוא מונע מן השתן לזרום אל השופכה. כך שלמעשה, שרירים אלה משמשים כמעין "פקקים".

 

בזמן הטלת שתן, מתרפה השריר הסוגר, ומאפשר לשתן לזרום אל תוך השופכה, דרך מערכת הצינורות, ומשם אל מחוץ לגוף. במקביל, מתכווץ השריר הנמצא בפתח השלפוחית העליון, מגביר את הלחץ על השתן ודוחף אותו אל עבר השופכה. השתן זורם דרך צינורית השתן (אורתרה), כאשר אצל הגבר הצינורית ארוכה יותר, והיא מסתיימת בקצה איבר המין.