מערכת העצבים

מערכת העצבים היא רשת מאורגנת של סיבי עצבים ומרכזי עצבים שתפקידה לקשר את האדם אל סביבתו ולתאם בין מערכות הגוף.

היא קולטת גירויים מהסביבה החיצונית והפנימית באמצעות אברי החושים, מעבדת אותם ומגיבה עליהם.

היא מקיימת קשר קבוע בין חלקי הגוף השונים ומתאמת בין הפעולות השונות, מפקחת על פעילות הבלוטות ההורמונליות באמצעות ההיפותלאמוס השולט בהיפופיזה, ומגיבה במהירות רבה על כל מצב של סכנה.

 מערכת העצבים בנויה משלשה חלקים:

1. מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את מוחות הגולגולת ומוח השדרה

2. מערכת העצבים ההיקפית, המורכבת מסיבי עצב תחושתיים.

3. מערכת העצבים האוטונומית המעצבבת את אברי הגוף הפנימיים. המערכת כוללת סיבי עצב שבקצותיהם אברי חישה הקולטים גירויים, או אבר מבצע – effector- המבצע פעולה

 

תא העצב

תא העצב, או הנוירון, הוא היחידה ההיסטולוגית והתפקודית של מערכת העצבים.

הוא בנוי מגוף התא הכולל גרעין, וממנו יוצאים סיבים קצרים או ארוכים.

לפי כיוון מעבר הדחף העצבי, מבחינים בין שני סוגי סיבים:

דנדריט- סיבים קצרים בהם כיוון התנועה הוא מן החוץ אל תא העצב, לרוב הנוירונים יש דנדריטים רבים

אקסון- סיבים קצרים או ארוכים, כיוון התנועה בהם מגוף התא החוצה.

לכל נוירון יש אקסון יחיד.

האקסונים שעוביים עולה על מיקרון אחד מכוסים במעטפת עשויה בחומר שומני הנקרא מיאלין. תפקידו לשמש כשכבת בידוד המונעת קצר בין תאי עצב שכנים.

הדחף העצבי עובר תמיד בכיוון אחד, מהדנדריט אל גוף התא ומשם אל האקסון.

 

העברת הדחף העצבי

תאי העצב במוח הגולגולת ומוח השדרה מאורגנים כך שקצה האקסון של תא אחד קרוב מאד אל קצה הדנדריט של התא השני, אבל אין מגע ביניהם. מפריד ביניהם רווח זעיר הנקרא סינפסה.

אות עצבי עובר מאקסון של תא אחד אל הדנדריט של התא השני דרך הסינפסה, הממיינת את האותות ושולחת אות חשמלי הנקרא דחף עצבי.

העברת האות בסינפסה נעשית באופן כימי ובכיוון אחד בלבד. הסינפסה קובעת את כיוון ההתפשטות של הדחף העצבי. היא גם משמשת כמסנן, ויכולה לחסום מעברים לדחפים עצביים.

הגירויים הבאים מבחוץ גורמים לשינויים בחדירות הממברנה ליונים. כתוצאה מכך מתפתחים בתא אותות חשמליים שהם הדחפים העצביים.

הולכה עצבית היא תופעה חשמלית.

חומרים כימיים הנקראים מתווכים עצביים- נוירוטרנסמיטורים, מעבירים את הגירוי כשהם נקשרים לקולטנים המצויים על הקרום שבקצה הנוירון. לאחר העברת הגירוי צריכים הקולטנים להשתחרר מהחומר המגרה, כדי שיוכלו לקלוט גירוי חדש. השחרור נעשה ע”י פירוק אנזימטי של המתווך העצבי, או ספיגתו לא העצב.

מערכת העצבים ההיקפית

המערכת כוללת סיבי עצב שבקצותיהם אברי חישה הקולטים גירויים, או אבר מבצע – effector, שתפקידו לבצע פעולה על פי המידע שהתקבל.

תפקיד מערכת העצבים ההיקפית להוליך אותות בדיקנות ובמהירות מאברי החישה למערכת המרכזית, או להעביר אותות ממנה אל האברים המבצעים.

לפי זה מגדירים מערכת סנסורית כזו הקולטת גירויים, ומערכת מוטורית

המעבירה תגובות לאברים המופעלים.

המערכת המוטורית מתחלקת לשנים: מערכת סומטית ומערכת אוטונומית.

המערכת הסומטית מעצבבת שרירים רצוניים ומאפשרת תנועות רצוניות. העברת הגירוי לשריר נעשית באמצעות אצטיל כולין.

 

מערכת העצבים האוטונומית

מעצבבת את כל השרירים החלקים ואת הבלוטות האנדוקריניות. המערכת נקראת אוטונומית מפני שהיא מעצבבת את השרירים החלקים הבלתי רצוניים, ואת הבלוטות

המערכת האוטונומית מתחלקת לשני חלקים: המערכת הסימפתטית והמערכת הפראסימפתטית. הן נבדלות זו מזו באופי תפקודן ובסוגי הנויטרנסמיטורים המופרשים מתאי העצב שלהן.

המערכת הפראסימפתטית מפקחת על הפעילות השוטפת של מערכות הגוף, ושומרת על הסביבה הפנימית. הנוירונסמיטור המופרש מהנוירונים של מערכת זו הוא אצטיל כולין. היא מעצבבת את רוב האברים שבבית החזה והבטן.

במצב מנוחה או פעילות רגילה מתבטאת פעילות המערכת בהקטנת האישון, הזרמת רוק, הקטנת תפוקת הלב, הזרמת דם לאברים והגברת התנועתיות של הקיבה והמעי.

 

המערכת הסימפתטית היא מערכת עקה. היא פועלת כאשר הגוף זקוק לפעילות נמרצת . היא גורמת לגיוס הרזרבות בגוף. מגבירה את קצב הלב, תפוקת הלב וחילוף החומרים, מגבירה פירוק הגליקוגן בכבד והפיכתו לגלוקוז ובכך משחררת אנרגיה זמינה, גורמת להזרמה של דם מההיקף אל האברים הפנימיים, להרחבת הסימפונות ולהפחתת יציאת נוזלים מהגוף . היא מאפשרת לגוף לעמוד בתנאים קשים, אבל לזמן מוגבל.

הנוירוטרנסמיטור המופרש מהנוירונים שלה הוא נור- אדרנלין או נור-אפינפרין.