ג'ינקו – Ginkgo biloba


תאור בוטני:

סידרה: Ginkgoales

משפחה: Ginkgoaceae

הגינקו הוא העץ העתיק ביותר בעולם. הוא נשאר כשריד יחידי מהצמחיה שכיסתה את כדור הארץ בתקופה המזוזואית, לפני כ-200 מיליון שנה. מוצאו של הצמח מסין. גובהו של הגינקו יכל להגיע ל- 40 מ' וקוטר גזעו 2.5 מ'.

זהו עץ נשיר, דו ביתי, שצמיחתו איטית, והוא יכל להגיע לגיל מופלג של 1500 שנים ויותר. העץ מתחיל לפרוח ולתת פירות כשגילו מגיע ל-40 שנה ומעלה. העץ הנקבי נושא פרחים חסרי עטיף הערוכים באשכולות קטנים של שנים עד שלושה פרחים. העץ הזכרי נושא פרחים חסרי עטיף הערוכים בעיגולים.

העץ מרובה עלווה. לעלים צורת מניפה וצבעם ירוק-צהבהב. רובם מחולקים בקצותיהם לשתי אונות, ומכאן שם המין בילובה. העורקים יוצאים כולם מנקודה אחת. הפרי קטן, צהוב וחלקלק, דומה לשזיף קטן. ציפת הפרי נרקבת במהירות ומפיצה ריח לא נעים.

הזרע בשרני וגדול וצבעו כסוף. הוא ראוי למאכל. הפרי הקלוי נחשב למעדן.

שם העץ בסינית- אגוז הכסף- מתייחס לזרע. מכנים את הגינקו המאובן החי כי הוא זהה לחלוטין לשרידים שמוצאים במאובנים שונים.

הגינקו עמיד נגד מיקרואורגניזמים שונים וכן נגד חרקים. אפילו בארץ מולדתו אין חרק הגדל עליו.

 היסטוריה:

הגינקו מוזכר לראשונה כצמח מרפא בספר סיני משנת 2800 לפנה"ס.

חושבים שהעץ הפסיק לנבוט באופן ספונטני כבר לפני למעלה מ- 1000שנה. בתקופה זו הוא היה ידוע כבר בסין כצמח רפואי חשוב והעריצו אותו כעץ קדוש. הסינים הרבו לגדל אותו בחצרות המקדשים.

 שימוש רפואי בגינקו ברפואה הסינית:

בסין נהגו להשתמש בכל חלקי הצמח לריפוי.

זרעים: לטיפול באסתמה, שיעול, לויקוראה, אי שליטה במתן שתן ובשחפת.

עלים: אנגינה פקטוריס, להגברת זרימת דם היקפית, לטיפול בברונכיט ובאבעבועות קור.

פירות: אסתמה, שחפת, תחלואי כבד.

חלקי צמח בשימוש: עלים

מרכיבים:

פלבנואידים שמגיעים לריכוז מקסימלי בעונת השלכת: quercetin, kaempferol, ginkgetin,

Catechins, isorhamnetin

Sesquiterpenids: bilobadine A, bilobanone

Diterpenoids: ginkolids A, B,C,M,J שהם ייחודיים לגינקו.

סטרואידים: בטא- סיטוסטרול, spinasterol

חומצות אורגניות: shikimic,chlorogenic, vanilic,

ascorbic, p-coumaric,

אלכוהולים וקטונים. פנולים ארוכי שרשרת.

רוב המחקרים נערכו עם מיצויים שונים של העלים.

מיצוי 1 : 67 -35 הוא מיצוי יבש עם אצטון-מים.

הפעילות הוכחה לגבי המיצוי.

 פעילות:

שיפור הזכרון ויכולת הלמידה

שיפור זרימת הדם, בפרט בכלי הדם הנימיים

ניטרול של רדיקלים חופשיים (פלבנואידים)

הפחתה בבצקת ברישתית העין

עיכוב בהתפתחות בצקת במוח כתוצאה מרעלנים או טראומה, וזרוז היעלמות של בצקת מוחית,

שיפור הסיבולת למצבים של חוסר בחמצן, בפרט ברקמות המוח.

עיכוב של PAF- platelet-activating factor

PAF הוא חומר שומני אנדוגני המסונתז ע"י תאי לימפה, תאי אנדותל, טסיות דם, ניוטרופילים ואאזינופילים. הוא מהווה מתווך דלקת הממריץ שחרור של לויקוטריאנים ופרוסטגלנדינים, גורם לצימות של טסיות דם, להגדלת חדירות של כלי דם ולהופעת בצקות.

הגינקולידים מתחרים במולקולות של PAF על הרצפטורים שלהם.

עיכוב צימות של טסיות דם ומניעת צמיגות יתר של הדם.

לגינקולידים יש השפעה אנטי אסמתית

מעכב התפתחות של מחלת אלצהיימר

משפר העברת גלוקוז אל התאים

משפר ספיגת גלוקוז וחמצן ע"י תאי המוח

 

התוויות:

איבוד זכרון, קשיים בריכוז, טיניטוס, כאב ראש, סחרחורת, סניליות,

אי ספיקת דם למוח, אי ספיקת דם היקפית,

הפרעות באוזן הפנימית כולל חרשות חלקית

למקרים של צליעה לסרוגין, כאבים ברגליים

מחלת אלצהיימר

למניעת סניליות והתנוונות של המוח.

 

תופעות לואי:

לעיתים רחוקות מאד

אינטראקציות עם תרופות אחרות: אינן ידועות

התוויות נגד: אין

אין איסור להשתמש בתקופת ההריון וההנקה

השפעה על נהיגה: בלתי ידועה

 

אופן השימוש:

מיצוי יבש 120-240מ"ג פעמיים או שלוש פעמים ביום

חליטה מהעלים כפית אחת לכוס פעמיים ביום

טיקטורה 1:10 בתוך 45% אלכוהול 2-4מ"ל ליום.